לכל סוג הרדמה יש יתרונות וחסרונות כמובן. אלו צריכים להשקל על ידי הפציינט עצמו, בטרם יבחר כיצד לערוך את טיפול השיניים שלו. על הרופא להסביר לפציינט את כל הדרכים בהן הוא יכול לעבור טיפול שיניים, ולבחון מבחינה רפואית איזו דרך יותר נכונה עבור הפציינט. רק אז יוכל להחליט הפציינט באיזו הרדמה הוא בוחר לבצע את הטיפול.
כאשר מדובר בהרדמה מלאה הרי מדובר במשך זמן שבו הפציינט יורדם לגמרי, באמצעות כדור וחומר הרדמה שיוחדר לו דרך הוריד. זמן ההרדמה הוא כמו זמן הטיפול פלוס זמן התעוררות, שיכול להימשך עד שעה מסיום הטיפול. בזמן זה הרופא יכול לערוך את הטיפול בלי להכאיב לפציינט, ובלי שהפציינט ירגיש דבר.
טיפול בהרדמה מלאה דורש הכנה מצידו של הפציינט: עליו להיות בצום, להיות מוכן שאחרי הטיפול הוא ייאלץ להישאר זמן מה בחדר התאוששות מספר שעות עד שיחזור לערנות מוחלטת, ועד אז הוא לא יוכל לאכול ולא לנהוג לביתו, אלא מישהו יצטרך להחזיר אותו לשם. יש לציין שלא פעם חומר ההרדמה המוזרק לווריד, גורם לפציינט להקיא אחרי שהוא מתעורר. אין הדבר מסוכן או אומר משהו מבחינה רפואית, אך התחושה כמובן איננה נעימה.
האופציה השנייה שיש לפציינט היא האופציה המוכרת יותר: הרדמה חלקית. הרדמה באמצעות זריקה הניתנת באזור הטיפול, לרוב באזור החניכיים שמעל השן בה הרופא עומד לבצע את הטיפול. הזריקה גורמת לאזור להתנפח מעט, ואחרי מספר דקות הרופא יתחיל בטיפול. אומנם הפציינט לא ירגיש דבר שהרופא עושה בשן, אך הוא ירגיש אי נעימות מסוימת כאשר המכשירים והידיים של הרופא יטפלו בפיו.
הרדמה חלקית נמשכת לאורך כל הטיפול, ונעלמת כשעתיים אחריו. הפציינט עצמו משוחרר בדרך כלל בתום הטיפול הביתה, עם הוראות ברורות לא לאכול ולא לשתות זמן מסוים עד שההרדמה מתפוגגת. הפציינט עצמו ירגיש טוב אחרי הטיפול, ויוכל לחזור אל שגרת חייו. אומנם נראה שמדובר בהרדמה פשוטה וקלה יותר, אך עבור מי שחושש מטיפול שיניים ולא אוהב להרגיש כיצד הרופא מטפל בו- לא בטוח שהרדמה חלקית תהיה הבחירה הנכונה. אולי עדיף לבחור בטיפול שיניים באמצעות הרדמה מלאה.