אחת השאלות שלא מעט בני משפחה שואלים את עצמם כאשר אב או אם המשפחה נזקקים לטיפול יום-יומי עקב חוסר יכולת להתנהל לבד היא כיצד להעניק להם את הטיפול הזה. האופציות המוכרות והטובות ביותר הן: מעבר אל דיון מוגן או העסקת עובד זר, שיהיה צמוד למטופל ויטפל בו יום יום.
מבחינת המשפחה ההבדל הינו עצום. ראשית- מבחינה כלכלית, אחזקת עובד זר היא זולה יותר. שכן שכירת חדר בדיור מוגן, יכולה להגיע לסכומים גבוהים מאד. מצד שני- דיור מוגן משמעותו פיקוח בן 24 שעות על המטופל. אומנם אין מדובר בפיקוח אישי כמו בזה של עובד זר, אך במקרי חירום מקבל המטופל באופן מידיי טיפול עם כל מה שהוא צריך.
גם מבחינת המטופל ההבדלים הם רבים. אומנם המעבר לדיור מוגן מוציא אותו מהסביבה המוכרת לו, ביתו, שכונתו, אך שם הוא יימצא בקרבת אנשים בני גילו, עם חוגים, פעילויות, ובעיקר בסביבה שמתאימה לו מבחינת הגיל והצרכים הבריאותיים והנפשיים שלו. מי שאינו זקוק לטיפול סיעודי יוכל להיות עצמאי לגמרי בדירת הדיור, ומנגד- מי שזקוק לטיפול סיעודי מקבל תמיכה במשך כל שעות היממה.
עובד זר, לעומת זאת, מתיר למטופל את האפשרות להיות מטופל בביתו. הוא עוזר לו להתנהל בחיי היום יום בלי שיצטרך לעשות את עבודות הבית ובלי שייתקל בקשיים אחרים. אומנם עובד זר נכנס לטריטוריה הפרטית של המטופל, אך עם הזמן, אם זהו טיפול מוצלח, לא ירגיש בכך המטופל חוסר נוחות.
בסיכומו של דבר, כאשר אנו צריכים לעזור לבן משפחה עלינו לעשות את השיקולים הטובים לו אך גם לנו. אם אנו חשים שאיננו יכולים לעקוב כל הזמן אחר הטיפול שיקבל בן המשפחה על ידי עובד זר אשר יגור עמו, עדיף לנו ולבן המשפחה שהוא יעבור לדיור מוגן. מנגד- אם אנו יכולים לבוא אל בן המשפחה לעיתים קרובות, והדיור המוגן נראה לנו יקר- עדיף שנשכור עובד זר שיטפל בו.