ליקויי שמיעה יכולים להיגרם מסיבות שונות: מום מלידה, מחלה, חבלה, זקנה או עבודה ממושכת לצד מכשירים רועשים. לעיתים הליקוי מזוהה בטרם הילד התחיל לדבר, לפעמים מבחינים בו רק מאוחר יותר. לא פעם הליקוי הוא גנטי מצד אחד ההורים או מצד שניהם, אך לא מעטים המקרים שבהם הליקוי אינו גנטי, וקשור למבנה אוזנו של הילד.
ליקויי שמיעה יכולים להיות ברמות שונות: הרמה הנמוכה ביותר היא של ירידה בשמיעה של 20 עד 40 דציבלים, הרמה הבינונית היא של ירידה של 40-60 דציבלים, לאחר מכן ישנה ירידה של 60-80 דציבלים, וליקוי השמיעה החמור מכל הוא ירידה בשמיעה של 80-100 דציבלים. כמובן שלצד ליקויים אלו, ישנן ליקויים כמו חירשות מוחלטת, או שמיעה סלקטיבית, בה יכול האדם לשמוע דברים מסוימים בצורה טובה מאוד, ודברים אחרים- לא לשמוע כלל.
מכשירי שמיעה מאפשרים, כפי שציינתי, למי שסובל משמיעה לקויה, לשמוע את הקולות והצלילים שאילולא היה מרכיב את המכשיר הוא לא היה מסוגל לשמוע. הרכבת המכשיר אפשרית אחרי שרופא אוזניים בוחן את מצב השמיעה ומצב קליטת הצלילים והקולות על ידי האוזן. את התאמת המכשיר למטופל עושים בעזרת נתוני בדיקות אלה ועל פי צרכי המטופל.
הרכבת המכשיר מתבצעת מאחורי האוזן או בתוך האוזן, תלוי בנוחות המטופל ובהתאמת המכשיר אליו. מכשיר השמיעה עובד בדרך הבאה: המכשיר זוכר קולות וצלילים שונים, ומאפשר להשמיע אותם למטופלים. בנוסף, המכשיר מתגבר על רעשים חזקים, וכך האוזן יכולה לשמוע בצורה רגילה את הקולות שנשמעים בסביבתה. האוזן שומעת בעזרת המכשיר את הקולות והצלילים אחרי שהוא מעבד אותם עבורה.
מכשיר השמיעה נושא בתוכו מיקרופון הקולט את הקולות והאותות השונים, אלה מועברים למגבר. הקולות והצלילים עוברים אל הרמקולים של המכשיר, ומשם הם עוברים אל תוף השמיעה. כך למעשה יכולה האוזן לקלוט קולות וצלילים. חשוב לציין שאין המכשיר מתקן את ליקויי השמיעה אלא משמש כעזר על מנת להתגבר על הליקויים השונים.
חשוב מאוד שמי שעומד להרכיב מכשיר שמיעה יידע לקבל את השיפור בשמיעה בפרופורציה נכונה: מכשיר שמיעה מגביר את הציפייה שהשמיעה תשתפר. היא אכן משתפרת, אך מצב האוזן נשאר כמו שהוא. לעיתים השמיעה בלעדי המכשיר מתדרדרת. חשוב לבנות את הציפיות בהתאם, ולהיות מודע למגבלות המכשיר כמו למעלותיו.