בנושא הרכב קיימים שני סוגי ליסינג: ליסינג ממוני וליסינג תפעולי. ההבדל בין שני הסוגים מבוסס על המנות הכלכלית של העסקה. בכוונת השוכר בשיתוף עם העברה המשכירה. ככלל ליסינג היא שיטת מימון המבוססת בין היתר על ההנחה שאתה נהנה מהתועלת שאתה מפיק מן הרכב, ולא מן הבעלות עליו בתקופה זו.
השכרת הרכב לשימוש עסקי בשיטת הליסינג המימוני היא לתקופה של 4 עד 6 שנים, כשדמי השכירות מבוססים על עלות הרכב בתוספת עלות המימון והאופציה ההזדמנותית לרכישת הרכב בתום תקופת השכירות. חישוב זה מעלה בדרך כלל עלות של כאחוז אחד מעלות הרכב לחודש.
בשיטת הליסינג המימוני מתאפשרת החלפת הרכב לפני תום תקופת השכירות ללא קנס כלשהו, ואולם יתכן שאם תחליף את רכבך לרכב גדול יותר יוטל עליך מס בגלל התחשבנות עם שלטונות המס: החישוב ייקח בחשבון את גודל הרכב, הוצאות השכירות, ובעסק פרטי- את רווח ההון או ההפסד. חשוב לציין שרכב בעל נפח מנוע קטן שהושכר בליסינג- במקרה ותרצה להחליפו לרכב בעל מנוע גדול יותר ולרכוש אותו לאחר שהושכר על ידך מהחברה- גם אז אתה חייב התחשבנות עם שלטונות המס.
בשיטת הליסינג המימוני חלה האחריות על התיקונים, אחזרת הרכב, הביטוחים והאגרות על השוכר. מבחינה כלכלית רואים בשיטת הליסינג המימוני את השוכר כבעלים של הרכב כבר בשלב חתימת החוזה עם חברת הליסינג.
האם כדאי לחברה לקנות צי רכבים בשיטה זאת? השיקול צריך לקחת בחשבון את הגורמים הבאים: האם השכרת הרכב היא למשך תקופה ארוכה? האם סביר שבסופו של התהליך ייקנו כלי הרכב על ידי החברה או על ידי העובדים שהשתמשו בהם? אם כן- זאת שיטת הליסינג הנחוצה לנו.
השכרת רכבי החברה בשיטת הליסינג המימוני תאפשר לנו לפנק את עובדינו ברכב צמוד, ועל ידי כך לתת להם עוד תמריץ לעבודה, זאת מלבד היתרון אותו אנחנו מרוויחים מהעובדה שהרכב יקל עליהם להגיע לעבודה בזמן, ויקנה להם ניידות בשעות העבודה.