מוסיקה ואלכוהול- חיבור בלתי נפרד. הם הולכים ביחד, הן במילים של שירים רבים אשר מחברים ביניהם, הן באירועים מוסיקאליים אשר מוגשת בהם שתייה חריפה, אפילו אם מדובר בערב של חברים אשר רק יושבים ומנגנים ביחד, ואפילו בקורסי ברמנים מלמדים, לצד הכנה והגשת משקאות, כיצד להשמיע מוסיקה ליושבי הפאב. קשה לחשוב על שתייה בלי מוסיקה או על מוסיקה בלי שתייה.
החיבור בין מוסיקה ואלכוהול הוא טבעי. כפי שציינתי, מדובר בחיבור בלתי נפרד. השמחה שמוסיקה מבטאת או העצב שיש בה הולכים טוב עם משקה אלכוהולי, כזה שגורם לשמחה ואופוריה או כזה שמתאים למצב רוח דיכאוני. כך נוצר חיבור בין השניים, חיבור שהתחיל עוד בימי הביניים ונמשך עד ימינו.
כיום, בהופעות רוק במועדונים, נהוג להגיש כמעט כל סוג של משקה. אך עם זאת ברור שיש רק סוגי משקאות בודדים המתאימים לסיטואציה. בירה היא המשקה הנחשב המתאים ביותר להופעות רוק. לצידה- כוסות וויסקי עבור מי שאוהב לשתות מעט אך משקה כבד יותר, או כוס יין עבור אלה שאינם שותים בירה, ורוצים בכל זאת מעט אלכוהול בהופעה.
בהופעות ג'אז נהוג יותר לשתות יין, בדיוק כמו באופרה. שם כבר הסברנו שלא יגישו לכם בירה. חשוב לציין, שהדבר תלוי לא רק בסוג המוסיקה, אלא בסוג הקהל והאירוע, מאחר ונהוג יותר להשתכר בהופעת רוק, שנחשבת צעירה ופתוחה יותר, מאשר בהופעת ג'אז. אז יגישו בירה המשכרת מהר יותר מאשר יין.
גם בשמיעת מוסיקה בבית תהיה התאמה לאלכוהול. אחד הקטעים הידועים בקולנוע, הוא הקטע בקזבלנקה, בו ריק פותח בקבוק וויסקי ומבקש מסם לנגן לו את "as time goes by". הוא לא היה יכול לעשות זאת עם בקבוק בירה או קוקטייל , אלא רק עם ויסקי אשר נחשב למשקה ששותים בעת עצבות. כך גם כאשר מדובר במוסיקה. כאשר אנו שומעים מוסיקה עצובה, אשר מתאימה למצב רוחנו, נעדיף לשתות משקה שיתאים לאווירה זו. לעומת זאת, כאשר נרגיש שמחה ואושר, ונשמע מוסיקה שמחה- נשתה קוקטייל טוב. ואם הוא בא מהמדינה שממנה באה המוסיקה- מה טוב.