דמות הגבר בסרט מאופיינת במספר מאפיינים: הם תמיד חזקים פיזית ונפשית, הם תמיד מדברים באופן נחרץ, יש להם תמיד מה לומר, וזה תמיד הדבר הנכון, הם נראים טוב גם כאשר הם מלוכלכים ומדממים, הם תמיד יצליחו להשיג את הנשים היפות ביותר, וכמובן- תמיד יצילו אותן ואת עצמם מכל צרה אליה יכנסו.
אך דמות הגבר במציאות השתנתה עם השנים. אומנם היא לא הפכה להיות בדמותו של וודי אלן, כפי שאנו מכירים אותו בסרטיו, אך היא הפכה להיות רכה יותר, עמוקה ופגיעה יותר, ומתייחסת לא מעט למראה שלה. מה שפעם היה מיוחס לנשים בלבד הפך להיות אחד מן המאפיינים של דמות הגבר החדש במציאות.
לא במקרה גיבורי התרבות בימנו הם דיויד בקהאם בכל העולם, ואיציק זוהר בישראל. מדובר בשני שחקני כדורגל, גברים, אשר מתייחסים באופן רציני ומקדישים זמן רב למראה החיצוני שלהם. אין להם בעיה לדבר על זה, ואין להם בעיה גם שאחרים דנים בכך. מה שפעם גברים לא חשבו עליו כלל- היום הם לא מתביישים לדבר עליו בעצמם.
יהיו שיגידו שזהו חיבור אל הצד הנשי שלהם, צד שהגבר במשך עשרות השנים דאג להסתיר והיום הוא מוכן לחשוף בכל הזדמנות, כדי להראות שאין הוא עוד "גבר מן המערות". הם בוודאי יטענו שלא כך הדבר. אך אין זה משנה כלל, שכן מה שחשוב הוא שהיום הגבר לא חושש להתלבש אחרת, להיראות אחרת, הוא אפילו מוכן לבצע טיפולי הסרת שיער לגבר, טיפולים אשר זוכים לפופולאריות ופרסום רב, כחלק מאותו שינוי שעובר דמות הגבר בתקופה זו.
יהיו כאלו שיתגעגעו אל אותו גבר טיפוסי, זה שאומר לאישה מה לומר, וזה שהאישה מחכה לו שיחזור בערב מן העבודה. אחרים יטענו שהתקופה ההיא, ואיך שהיא הוצגה באומנות בכלל ובקולנוע בפרט, פגעה לא רק בנשים אלא גם בגברים, פגעה באישיות ובהתפתחות שלהם. מה שבטוח הוא שהיום יודעים להתייחס יותר לנקודות השליליות של אותו מיתוס, ובוחרים להציג את הגבר, עם הצד הגברי והצד הנשי שבו, בתור דמות מאוזנת יותר. כך גברים לא צריכים לחשוש מהעובדה שהם מעריצים שחקן כמו בקהאם או זמרים אשר עושים כמוהו, בונים לעצמם מלתחה מיוחדת ועוברים טיפולי הסרת שיער לגבר.