בסין וביפן, בשנת 1500 לפנה"ס בערך, השתמשו באבקת אורז כדי לצבוע את עור הפנים בלבן, גילחו ומרטו גבות, צבעו שיניים בשחור ובזהב, ואת השיער- בחינה. כמו היום- גם אז- הכל עניין של אופנה. מה שהשתנה מאז הוא הרכב החומרים ואפשרויות איפור .
אם היית בן המעמד העליון ביוון העתיקה בשנת 1000 לפנה"ס, קרוב לוודאי שלבשת טוגה (אשר שימשה בין היתר גם כדי להסתיר את העובדה שהתקלחת לעיתים רחוקות בלבד). האופנה הייתה אז המראה ה"לבן" אשר הושג במריחת אבקת גיר או עופרת לבנה (אין דיווחים באשר למספר הרעלות העופרת בתקופה זו). בנות יוון העתיקה מרחו שפתון אדום על שפתיהן וצבעו את כפות ידיהן בחינה, כנראה כדי להיראות צעירות יותר. העובדה שכמעט לא התקלחו התאימה מאד למגמה זאת....
בשנת 100 לספירה, ברומא העתיקה, כתב פלוטו: "אישה ללא צבע היא כמו מאכל ללא מלח". הרומאיות ברומא העתיקה צבעו את פטמותיהן בתערובת קמח ושומן, ואת ציפורני ידיהן בתערובת דם ושומן כבשים. הרומאים תרמו לתעשיית היופי את השימוש בבוץ לריכוך העור, והגברים צבעו את שערותיהם והפכו בלונדיניים כדי לדמות לאלים. הרגלי צביעת השיער שלהם גרמו להם לנשירת שיער...
במאה ה-14 נחשבו הטיפולים הקוסמטיים לטיפולי בריאות, כיוון שרבים חשבו שהם מפסיקים תהליכי הזדקנות. באנגליה האליזבטנית היה השיער האדום שיא האופנה. נשים עשירות היו מורחות את פניהן בחלבון כדי להשיג מראה בהיר יותר, ומניחות נתחי בשר נא על עור פניהן כדי לרפא פצעונים.
באירופה של המאות 15-16 השתמשו רק האריסטוקרטים בתכשירים קוסמטיים. איטליה וצרפת היו המרכזים העיקריים של ייצור התכשירים הקוסמטיים בעולם. הצרפתים היו אומני ערבוב החומרים, מה שקידם לא רק את תעשיית חומרי האיפור אלא גם את אמצעי הרצח: לא פעם הם ערבבו רעל ארסניק במקום עופרת בתכשירים שלהם כדי להרוג אדם מסוים...במאה ה-17 האיפור הוא נחלתם של כל האירופאים, מלבד, אולי, השכבות העניות ביותר. הליפסטיק האדום הוא בשימוש כולם, ומראה השפתיים האדומות נחשב המראה ה"בריא והשמח".
במאה ה-19, בצרפת, התפתחו תהליכים כימיים אשר העשירו את תעשיית חומרי האיפור. תכשירי איפור אשר יוצרו בתהליכים כימיים החליפו את אלה המעורבבים מחומרים טבעיים.
במאה ה-20, באמריקה, התחילו לייצר תכשירי איפור וקוסמטיקה בייצור תעשייתי. המוצרים נמכרו בחנויות הכל- בו שהתפתחו אז בכמויות. המגמה הייתה לעודד את נטישת המראה הויקטוריאני הנזירי ולהשתמש בכמה שיותר חומרי איפור, כדי לעודד את המכירות. כוכבות קולנוע ידועות עודדו במראן את המראה של האיפור הכבד והשתמשו במייק-אפ כדי לשוות לעורן את המראה הבהיר. בשנות ה-50 רואים את תחילת ה"מראה המודרני". עם התפתחות הטלויזיה הפכו כוכביה למודלים לחיקוי. התפתחות הקולנוע והטלויזיה חייבו גם לימודי איפור מסודרים. המאפר הוא חלק בלתי נפרד מן הצוות המקצועי במדיה.
בשנות ה-80 מגלגלת תעשיית הקוסמטיקה סכומים אסטרונומיים של 250 מיליארד דולר במכירות. אנחנו חשופים למוצרי הקוסמטיקה והאיפור דרך כוכבי הקולנוע והטלויזיה.אנחנו מושפעים מן העיתונות הכתובה וחשופים לפרסומת גלויה וסמויה.
ובכל זאת- אין הרבה חדש תחת השמש...האופנה היא הקובעת מה יפה, מה טוב, מה בריא, ואנחנו הולכים בעקבותיה, שואפים תמיד לא לפגר אחריה ולהיראות "אין". דבר נוסף שנכון תמיד הוא העובדה שאיפור הוא אמנות בפני עצמה, הדורשת כשרון אמנותי וידע מקצועי. היום אפשר לרכוש את הידע הזה בלימוד קורס איפור .