להעסיק עובד זר יכול רק אדם שקיבל אישור על כך ממשרד התעשייה המסחר והתעסוקה. עובד זר יכול לעבוד בארץ רק באם קיבל אשרת עבודה. אורכה של אשרת העבודה ייקבע לפי האישור של המעסיק, אך מקסימום לשנה, לפי התקופה הקצרה מביניהם. גם אם יש למעסיק אישור להעסקת עובד זר ליותר משנה- בכל מקרה לעובד הזר לא תהיה אשרה ארוכה יותר. במקרה כזה יצטרך העובד להאריך את אשרת העבודה שלו במשרד הפנים.
עובד זר מקבל אשרה לעבודה במקצוע מסוים עליו ניתן האישור למעסיק. הוא אינו יכול לעבוד כאן בכל מקצוע אחר. באם קורה כך עלול העובד להיות מגורש, ומשרד כוח האדם אשר שינה את מקצוע העסקתו צפוי לקנסות ולעונשים.
לפי החוק צריך כל אדם בארץ להחזיק ברשותו תעודה מזהה. לכן אסור לקחת את דרכונו של העובד ממנו ללא הסכמתו. אדם שדרכונו מוחזק בניגוד לרצונו על ידי המעסיק או חברת כוח האדם אשר הביאה אותו רשאי להגיש על כך תלונה במשטרה.
המעסיק מחויב בהסדרת ביטוח רפואי לעובד הזר לכל תקופת העסקתו, אשר יכסה ביקור אצל רופא ואשפוז בבית החולים. כן מחובתו להמציא לעובד את תמצית פוליסת הביטוח הרפואי שלו בשפתו. המוסד לביטוח לאומי מעניק לעובד פיצוי על תאונות עבודה, אימהות וכן על פיטורין ללא פיצויים ע"י חברה פושטת רגל. הביטוח הרפואי הפרטי מכסה את מקרי המחלה והאשפוז שמחוץ לעבודה. חשוב שיהיה לעובד מספר התיק שנפתח לו בביטוח הלאומי.
המעסיק חייב לספק לעובד הזר מגורים הולמים לכל תקופת העסקתו ול-7 ימים אחריה לפחות. התנאים המינימאליים למגורים קבועים בתקנות, ויש להקפיד עליהם.
המעסיק חייב להמציא לעובד חוזה עבודה מפורט הכתוב בשפה שהוא מבין, ובו תנאי העסקתו: זהות המעביד והעובד, פירוט התפקיד, השכר, מרכיביו, הצמדתו ותאריך התשלום. רשימת הניכויים, פרטי תשלומי הצדדים לתנאים סוציאליים, תאריך תחילת העבודה וסיומה, אורך יום העבודה ושבוע העבודה, היום החופשי בשבוע, פרטים לגבי חופשות, ימי חג וימי מחלה וכן פרטי המגורים וביטוח הבריאות המסופקים על ידי המעביד.
עובד המועסק בארץ זכאי לשכר מינימום בתוספת תשלומים עבור שעות נוספות ודמי נסיעה. פעם בשנה הוא זכאי לדמי הבראה המחושבים לפי הוותק שלו. את השכר יש לשלם במזומן, בצ'ק או בהעברה לחשבון הבנק, כפי שייקבע עם העובד. לפי המקובל במקום העבודה אפשר לשלם חלק מן השכר בשווי אוכל ומשקאות (אבל לא במשקאות משכרים). מועד תשלום השכר חייב להיות עד ה-9 לכל חודש, בעד החודש הקודם.
מעביד זכאי לנכות משכרו של העובד הזר תשלומי מס הכנסה וביטוח לאומי כמתחייב בחוק, סכומים מסוימים אשר נקבעו בתקנות תמורת מגורים הולמים וביטוח רפואי, וכן סכומים שהעובד חייב למעביד, בתנאי שהעובד נתן על כך הסכמה בכתב, ושסך כל הניכויים אינו עולה על 25% משכרו של העובד.
אין המעביד רשאי לנכות משכרו של העובד תשלומים שהוא שילם עבור אגרת הבאתו לארץ או עבור קבלת אישור להעסקתו.
העובד זכאי לימי מנוחה וחופשות: בכל שבוע חופשה רצופה של 36 שעות לפחות, הכוללת את אחד מהימים שישי שבת או ראשון, לפי דת העובד. חופשה שנתית- לפי הוותק של העובד, לאחר שלושה חודשי עבודה זכאי העובד לחופשה של 9 ימי חג בשנה, לפי דתו או לפי חגי ישראל- לפי בחירתו. כן זכאי העובד לתשלום ימי מחלה המחושבים לפי הוותק שלו ובכפוף לאישור רפואי.
עובד העוזב מקום עבודה חייב להודיע על כך מראש, כאשר זמן ההודעה מחושב לפי הוותק שלו בעבודה. אותה החובה חלה גם על המעסיק המפטר את העובד. באם לא תהיה הודעה כזאת יהיה המעביד חייב בפיצויי פיטורין אחרי הפיטורין לאותה התקופה.
עובד העוזב מקום עבודה אחרי שנת עבודה יהיה זכאי לפיצויי פיטורין.
החוק מטיל עונש פלילי על מעסיק הפוגע בזכויותיו של עובד. על פגיעה כזאת יכול העובד להתלונן באגף לאכיפת חוקי עבודה ביחידת הסמך לעובדים זרים במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה. יוגשו כתבי אישום כנגד מעסיקים עבריינים.
עובד זר סיעודי נושא בתפקיד רגיש: הוא מטפל באדם הקרוב לנו. מערכת היחסים ביניהם תקבע את אופי הטיפול והצלחתו. לכן יש לדאוג שהעובד לא ירגיש מאוים או מקופח. הוא יוכל לטפל באדם הקרוב לכם בצורה הטובה ביותר רק אם זכויותיו ישמרו באופן מלא. אותו הדבר אמור גם לגבי יתר העובדים הזרים: אם נכבד אותם ואת זכויותיהם – כל הסיכויים שנזכה לתמורה מלאה בעבור ההוצאה.