החכרת רכב ליסינג יכולה להתבצע בשתי דרכים: ליסינג מימוני, עסקה אשר בסופה יוכל העובד לרכוש את הרכב, או החכרת רכב באמצעות ליסינג תפעולי, כאשר במהלך תקופת ההחכרה הרכב מקבל את שירותי חברת הליסינג, ובסוף תקופת ההחכרה הרכב חוזר לחברת הליסינג, ומתחילים בחוזה החכרה חדש. כל חברה בוחרת בסוג הליסינג הנוח לה על פי צרכיה ויכולותיה הכלכליות.
כיצד יכולה חברת הליסינג להשיג הטבות במס עם עסקאות ליסינג? ישנן שני סוגי נישומים: נישום לפי פרק ב- מי שמנהל פנקס לפי שיטת חשבונות כפולה, וישנו נישום לפי פרק ג'- מי שאינו מנהל שיטה זו. הכל כמובן תלוי בסוג העסק או החברה, וכיצד הם רשומים במס הכנסה. על פי כך יקבלו החברות הטבות במס הן בעסקאות ליסינג והן בנושאים אחרים.
נישום לפי פרק ב' רשאי לבקש הכרה בהחכרה (אשר מוגדרת כדמי שכירות), כהוצאה, במקום לרשום אותה כהוצאת פחת, זאת בתנאי שהתקופה בה הוא שוכר אינה קצרה ב-75% מהפחת, כפי שנקבע בתקנות של ההחכרה. נישום לפי פרק ג' זכאי לאותה הכרה בתנאי שתקופת השכירות אינה קצרה מתקופת הפחת המקורית. לפיכך, נישום פרק ב' נהנה מתקופת פחת קצרה יותר, בעוד נישום לפי פרק ג' נהנה מהוצאות במימון מלא.
על מנת לקבל תנאי הטבת מס אלה חייב חוזה הליסינג לכלול מועדי תשלום קבועים בהסכם, התשלומים חייבים להיות קבועים בתוספת הפרשי הצמדה, פרק הזמן שבין תשלום לתשלום חייב להיות קטן משלושה חודשים, ותקופת השכירות כולה תסתיים לא לפני שיחלפו שלוש חודשים מהתשלום האחרון. במידה ומדובר בליסינג מימוני- מכירת הנכס בעתיד תיחשב כרווח הון ריאלי.
על מנת שהחברה או העסק ירוויחו מהטבות מס אלה חשוב מאוד שההסכם ייעשה באמצעות עורך דין, ושהחוזה יעבור תחת ידיי רואה חשבון אשר יבחן אותו מול חוקי המס. חברות אשר מבקשות להשכיר רכב ליסינג, מוטב שיבדקו היטב הן את החוזה עליו הן חותמות, והאם הן אכן יכולות ליהנות ממנו הן מבחינת מס והן מבחינות כלכליות אחרות.