מטופלים אשר מחזיקים מטפלים סיעודיים יכולים לבחור בין עובד זר סיעודי שיחיה אצלם בבית לבין עובד זר אשר יחיה בבית משלו ויעבוד אצלם שמונה שעות ביום. לעיתים הבחירה אינה בידי המטופל. ההחלטה מתקבלת ע"י הביטוח הלאומי לפי מצבו של המטופל. בכל מקרה, בשני המצבים על המטופל לתת למטפל את כל התנאים האידיאליים לעבודה, ואת כל מה שהחוק מחייב אותו לתת, כמו לכל עובד.

 

על מנת שהעובד הסיעודי ירגיש בבית המטופל כמו בביתו שלו, מה שיאפשר לו לעשות את העבודה שלו בצורה הטובה ביותר, יש לתת לו חדר אשר אותו יוכל להפוך לביתו. כמובן שלא יהיה זה דומה לביתו בארץ מולדתו, אך על מנת שיהיה לו הטוב ביותר האפשרי אנו תמיד יכולים לנסות להפוך את החדר שלו לבית עבורו.

 

חשוב שבחדר יהיו כל הפריטים החשובים לשם מחייה: מיטה נוחה, ארון שיתאים לו מבחינת הגודל, שולחן עם כסא שיוכל לכתוב או לקרוא עליו, מדפים לשים את ספריו עליהם, וכמו כן אפשר כמובן להוסיף לו כול מיני תוספות שיעזרו לו לחיות בנוחות בחדרו. התוספות יכולות להיות: טלוויזיה, קומקום חשמלי, מקרר קטן, רדיו. דברים אלה יהפכו את חייו לנוחים יותר. כמו כן, במידה וזה אפשרי מבחינת מיקום ותקציב, אפשר לבנות מקלחת עם שירותים בחדר העובד. כך הוא יוכל להתקלח בלי להפריע לאיש.

 

חשוב להבין שמגורים אצל אנשים זרים, גם אם נוצר קשר טוב בין המטופל למטפל, הם לעולם לא נוחים לגמרי. הפרטיות נעלמת וכל צעד נבחן בעיניים זרות. לכן ככל שחדרו של העובד יהיה עמוס בחפצים חיוניים למחייה כך הפרטיות שלו תגדל, והוא יוכל להרגיש בנוח בבית המטופל. גם עבור המטופל זה יהיה נוח יותר, שכן הוא יוכל לנוח ולעשות כרצונו בלי שיפריעו לו ובלי להרגיש שהוא מפריע לעובד.

 

כמובן שאין חובה להתקין את כל זה בחדרו של העובד. לפי החוק כל מה שצריך הוא ארון ומיטה, ואסור למטופל להיכנס לחדרו של המטפל. אך מאחר והמטופלים הם אלה שחיים עם המטפל, מוטב שיחשבו כיצד יוכלו להפוך את חייו של המטפל בביתם לנוחים, על מנת שהוא ירגיש טוב שם, מה שיכול לשפר את הטיפול במידה ניכרת.